יישוב יהודי פורח מימי בית שני
במהלך הכשרת הקרקע לכרם אדרת של יקבי עמק האלה, התגלו על גבעה סמוכה שרידי יישוב מימי בית שני והתקופה הרומית. באתר התגלו חרסים כתובים (אוסטרקונים) שעוסקים בסחר דבלים ושימשו מעין קבלות או תעודות משלוח. על אחד מהם נכתב השם "עתרי", ולכן סוברים כי זהו "כפר עתרא", שלפי יוסף בן מתתיהו שכן באזור ונהרס ע"י הלגיון החמישי של אספסיאנוס בשנת 69 לספירה. הזיהוי אינו ודאי, אך אין ספק כי זה היה יישוב יהודי: בין השאר נחשפו שלושת מקוואות טהרה, מטבעות מימי המרד הגדול ונרות שמן עם עיטורים יהודיים.

זה היה יישוב חקלאי משגשג בשטח של 12 דונם, שנבנה על גבעה גבוהה החולשת על סביבותיה. נוסף לכמה גתות יין, נמצאו בו קולומבריום חצוב ששימש לגידול יונים ולהפקת דשן, משקולות נול ופלך לטוויה ולאריגה, וחלקי בית בד.

למרות ההרס הרב במהלך המרד הגדול, היישוב שוקם ויושב מחדש. לקראת מרד בר כוכבא (132 לספירה) התקינו תושביו מחילות מסתור תת-קרקעיות ומערכות לאיסוף מי גשמים. במרד שוב חרב היישוב ונותר שומם, למעט התיישבות קצרת ימים בסביבות שנת 200, כנראה של יוצאי הצבא הרומאי. הנטישה סייעה להשתמרות שרידי הכפר עד להתגלותם ע"י הארכיאולוגים.

כפר של גתות ויקבים
ביישוב נמצאו מספר גתות לדריכת יין ויקבים (המילה "יקב" מתייחסת לבור נקוב בסלע ששימש לאגירת היין). ממזרח ליישוב התגלתה גת משוכללת, המופיעה על תוויות היין של יקבי עמק האלה. הגת כוללת משטח דריכה חצוב מוקף בדפנות, ובמרכזו בור בו שוקעה אבן עגולה גדולה ששמשה כבסיס לבורג מתקן הסחיטה, שממנו הובילו שני פתחי מוצא אל בור שיקוע לסינון ובור איגום ("יקב") עם מדרגות.
הגת נחצבה ונבנתה בימי בית שני ומתקן הסחיטה הבורגי נוסף בסוף התקופה הרומית. לאחר הכיבוש המוסלמי נעקרה אבן הבסיס העגולה כדי לשמש כאבן ריחיים.

תהליך ייצור היין הקדום
לאחר שהענבים פוזרו על המשטח ונדרכו, החלו שמרי הבר שעל זגי הענבים להתסיס את הענבים המעוכים והתירוש. לאחר מספר ימים, נוקז היין אל בור השיקוע, שמולא בסבך סירה קוצנית ושימש כמסנן. משם נוקז היין אל בור האיגום, שם נשאר מספר שעות לצורך שיקוע החומרים המרחפים. כמתואר בתלמוד, כנראה שליין הוסיפו אבקת אבן גיר טחונה (חוואר) כדי להאיץ את שיקוע החומרים המרחפים. הין הצלול הועבר לכדי חרס ליישון במחסנים. התהליך נמשך 8-10 ימים, וכך ניתן היה לייצר מספר מחזורי יינון בעונת הבציר.
נפח הגת היה 4.8 מ"ק, אך היא לא מולאה עד סופה. יש להניח שבכל מחזור יינון הופקו 3,600-4,000 ליטרים של יין. בעונת הבציר יכלה הגת להפיק עד 16,000 ליטר יין - במונחים מודרניים, למעלה מ-20,000 בקבוקים!

האתר כיום
חורבת עתרי שוכנת בפארק מערות עדולם, העשיר באתרים ארכיאולוגיים ובשבילי טיולים לכל המשפחה. רשות העתיקות וקק"ל שיקמו חלק מהמבנים והפכו את המקום לאתר מסודר ומשולט, הממחיש למבקרים את חיי הכפר במספר תחנות:
רובע מגורים מימי בית שני: מבני מגורים הכוללים טורי חדרים המקיפים חצרות פנימיות וקירות חיצוניים מסיביים. המתחם ננטש בימי המרד הגדול.

מערת התבליטים: סמוך למקווה טהרה גדול, חצוב בסלע ומטויח לבן, התגלתה מערת קבורה שבדפנותיה נחצבו שלושה כוכי קבורה מעוטרים בסגנון רומי. המערה שימשה במקור כחדר מסתור ובהמשך הוסבה לצרכי קבורה.

מקווה טהרה: בכניסה לרחוב הראשי נמצאים שרידי מקווה שלקרקעיתו יורדות מדרגות חצובות. כאן נמצאו עצמותיהם של 15 אנשים שנקברו בו על רכושם, וכנראה נהרגו במהלך המרד. ראשו של אחד הנקברים נכרת במכת חרב.

בית כנסת: הממצא המרכזי באתר הוא מבנה ציבורי בשטח של כמאה מ"ר, ובו שלוש אומנות ריבועיות שנשאו עמודים וכותרות. המבנה פונה לכיוון ירושלים ויתכן ששימש כבית כנסת.

מערת מסתור מימי מרד בר כוכבא: בפינת המבנה יורדות מדרגות חצובות למחילה באורך כ-40 מטרים, שניתן לעוברה בזחילה ולצאת במבנה אחר. יש להצטייד בפנס!

גת: בקצה הדרומי של האתר נמצאת גת חצובה וגדולה, שתוארה לעיל.